תסמונת פראדר-ווילי 17.11.2020

מיקרוביום המעי בתסמונת הרעב הקטלני והשפעתו על השמנה

במחקר זה נבחן הרכב המיקרוביוטה הצואתית במטופלים עם תסמונת פראדר-ווילי במטרה למנוע סיבוכים מטבוליים הקשורים להשמנת יתר

מיקרוביוטה של המעי נקשרה לאטיולוגיה של השמנת יתר ולתחלואה נלווית. מטופלים עם תסמונת פראדר-ווילי, המכונה בעברית תסמונת הרעב הקטלני,  סובלים מהשמנת יתר אך מוגנים באופן חלקי כנגד עמידות לאינסולין. החוקרים סברו כי מיקרוביוטה של המעי אצל חולי פראדר-ווילי שונה מאשר אצל הסובלים מהשמנת יתר ממקור שאינו גנטי וקשורה לחילוף חומרים. לכן, השתמשו החוקרים בתסמונת כמודל ללמידת התפקיד של מיקרוביוטה של המעי במניעת סיבוכים מטבוליים הקשורים להשמנת יתר.

החוקרים ערכו מחקר תיאור מקרה עם 17 מבוגרים חולי פראדר-ווילי ו-17 אנשים הסובלים מהשמנת יתר אך ללא התסמונת (קבוצת ביקורת). הנבדקים אופיינו מבחינה מטבולית ומיקרוביוטה מהצואה שלהם אופיינה על ידי ריצוף  גנטי של RNA ריבוזומאלי 16S. ההורים של המטופלים היוו קבוצת ביקורת ללא השמנת יתר. החוקרים השתמשו בדגימות צואה משני חולי פראדר-ווילי ומשני משתתפים מקבוצת הביקורת שאופיינה בהשמנת יתר ללא התסמונת לצורך השתלות מיקרוביוטה צואתית בעכברים וכך בדקו את ההשפעה של המיקרוביוטה על מטבוליזם של גלוקוז.

תוצאות המחקר הראו כי הרכב המיקרוביוטה הצואתית במטופלים עם תסמונת פראדר-ווילי היה שונה בהשוואה למשתתפי קבוצת הביקורת אשר התאפיינו בהשמנת יתר בלבד, והתאפיין בשונות פילוגנטית גבוהה יותר ושפע רב יותר של טקסונים כמו Akkermansi, Desulfovibrio ו-Archaea, ופחות Dorea.

טקסונים של מיקרוביוטה אשר נמצאו בשפע במיקרוביוטה של מטופלים עם פראדר-ווילי היו קשורים לסמנים של רגישות לאינסולין. עמידות משופרת לאינסולין אצל חולי פראדר-ווילי הועברה באופן חלקי באמצעות השתלת מיקרוביוטה צואתית לעכברים.

מסקנת החוקרים היתה שמיקרוביוטה של המעי אצל מטופלי פראדר-ווילי היתה דומה לזאת של הוריהם שלא סבלו מהשמנת יתר ועשויה להיות בעלת משמעות בהגנה על חולי פראדר-ווילי מסיבוכים מטבוליים.

מקור:

Lisa M Olsson et. al (2020) Gut http://dx.doi.org/10.1136/gutjnl-2019-319322

נושאים קשורים:  מחקרים,  פראדר-ווילי,  השמנת יתר,  חילוף חומרים,  מיקרוביוטה
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות