במהלך מגיפת ה-COVID-19, מדינות רבות נקטו אמצעי ריחוק חברתי בקרב כלל האוכלוסיה. עם זאת, הצורך של חולי דיאליזה להגיע לטיפול קבוע, בתנאים שלרוב לא מאפשרים הקפדה על ריחוק חברתי עלול להגביר את החשיפה שלהם ל-COVID-19.
עוד בעניין דומה
החוקרים תיעדו במשך שישה שבועות הדבקות חדשות ב-COVID-19 ואת התוצאים שלהן עבור כל החולים המבוגרים שעברו טיפול דיאליזה במרכז גדול. אמצעי הגנה ובקרה שיושמו במהירות כללו תהליך סקירה דו שלבי בכניסה למכון הדיאליזה (מדידת טמפרטורה ובדיקת תסמינים, כאשר מקרים חשודים הופרדו ונבדקו ל-SARS-CoV-2), דיאליזה בחלל מבודד (ביחידה נפרדת עבור חולים שנדבקו) ואמצעי הגנה אוניברסליים כמו מסיכות לצוות הסיעודי.
החוקרים מצאו כי מתוך 1,530 חולים שעברו דיאליזה (גיל חציוני של 66 שנים; 58.2% גברים), 300 (19.6%) נדבקו ב-COVID-19. עובדה זו יצרה ביקוש גדול לטיפולי דיאליזה בסביבה מבודדת במרפאת חוץ וצורך מוגבר במיטות אשפוז.
החוקרים ביצעו אנליזה שכללה 1,219 חולים שהגיעו למרפאות דיאליזה מרוחקות, בה מצאו כי גיל מבוגר מהווה גורם סיכון להדבקה. זאת ועוד, נמצא כי לחולים שעוברים דיאליזה במסגרת מרפאה, יש סיכוי גבוה יותר להידבק ב-COVID-19 בהשוואה לאלה המבצעים אותה במסגרת ביתית.
החוקרים דיווחו על צפיפות מוגברת ביחידות מסוימות ובמשמרות ספציפיות, כאשר יש לכך השלכות אפשריות על היבטים הנוגעים לאופן מתן השירות, כמו שיעורים גבוהים יותר של הדבקת הצוות הסיעודי. בנוסף, מודל חיזוי של המגיפה העריך מספר התרבות בסיסי של 2.2; עם זאת, מספר המקרים המצטבר חרג לטובה מהמודל החל מהשבוע הרביעי, עובדה המציעה כי הצעדים שבוצעו הצליחו לשלוט בקצב ההדבקה.
החוקרים הגיעו למסקנה כי מגיפת ה-COVID-19 אכן השפיעה על חלק גדול מהמטופלים במרכז הדיאליזה המתואר ויצרה לחצי שירות שהחמירו בשל הדבקה של חלק מהצוות הסיעודי.
החוקרים סבורים כי הפרטים אותם סיפקו בנוגע לאסטרטגיות שליטה בהתפשטות ההדבקה ותיאור התכונות של המגיפה יכולים לסייע לספקי דיאליזה ומוסדות אחרים העוסקים בטיפול בחולים.
מקור:
Corbett, R. W. et al. JASN 2020; 31(8); 1815-1823. https://doi.org/10.1681/ASN.2020040534
תגובות אחרונות